1958יחסי חוץשר הכלכלהתקף

חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958

1. בחוק זה –

הגדרה

"פסק-חוץ" – פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה בענין אזרחי, לרבות פסק דין לתשלום פיצויים או נזקים לצד שנפגע, אף כשלא ניתן בענין אזרחי.

2. לא ייאכף בישראל פסק-חוץ אלא לפי חוק זה.

אין אכיפה אלא לפי חוק זה

3. בית משפט בישראל רשאי להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה:

תנאים לאכיפה

(1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו;

(2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור;

(3) תכנו של הפסק אינו סותר דיני מדינת ישראל או תקנת הציבור בישראל;

(4) הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן.

4.

(א) פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם ניתן במדינה שלפי דיניה אין אוכפים פסקים של בתי המשפט בישראל.

הדדיות באכיפה

(ב) על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה רשאי בית המשפט לאכוף פסק-חוץ, אף כשלא נתקיימה הדדיות כאמור בסעיף קטן (א).

5. לא ייזקק בית המשפט לבקשת אכיפה של פסק-חוץ שהוגשה כעבור יותר מחמש שנים מיום מתן הפסק, אלא אם הוסכם בין ישראל לבין המדינה בה ניתן הפסק על תקופה אחרת, או אם מצא בית המשפט סיבות מיוחדות המצדיקות את האיחור.

מועד לאכיפה

6. פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם הוכח לבית המשפט אחד מאלה:

הגנה מפני אכיפה

(1) הפסק הושג במרמה;

(2) האפשרות שניתנה לנתבע לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק לא היתה, לדעת בית המשפט, סבירה;

(3) הפסק ניתן על ידי בית משפט שלא היה מוסמך לתתו;

(4) הפסק נוגד פסק דין אחר שניתן באותו ענין בין אותם בעלי דין ושעודנו בר-תוקף;

(5) בעת הגשת התביעה בבית המשפט במדינה הזרה היה משפט תלוי ועומד, באותו ענין ובין אותם בעלי דין, בפני בית משפט או בית דין בישראל.

7. פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם אכיפתו עלולה לפגוע בריבונותה של ישראל או בבטחונה.

סייג לאכיפה

8. רשאי בית המשפט, אם ראה צידוק לכך בנסיבות הענין, לאכוף פסק-חוץ זמני או צו ביניים בעניני מזונות, אף כשהוא ניתן עוד לערעור, ובלבד שנתקיימו בו שאר התנאים האמורים בחוק זה.

אכיפה של פסק זמני וצו ביניים

9. לבית המשפט המחוזי בירושלים הסמכות הייחודית להכריז פסק-חוץ אכיף.

סמכות לאכיפה

10. פסק-חוץ שהוכרז אכיף, דינו לענין הוצאה לפועל כדין פסק שניתן כדין בישראל.

הוצאה לפועל של פסק-חוץ אכיף

11. אגב דיון בענין הנמצא בסמכותו רשאי בית משפט או בית דין בישראל להכיר בפסק-חוץ, לצורך אותו ענין, אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן.

הכרה בפסקי-חוץ

12. בטלים

ביטולים

(1) פקודת פסקי דין (איכוף-גומלין)¹;

(2) פקודת פסקי דין (איכוף גומלין – מצרים)²;

(3) פקודת תעודות קיום צוואות (מבריטניה וממושבות בריטיות)³;

(4) תקנות פסקי דין נכריים, 1928⁴.

13. שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו, ובתקנות לפי סעיף זה רשאי הוא לקבוע סדרי דין מיוחדים בבקשות אכיפה במידה הדרושה לקיום הסכם בין ישראל לבין מדינה זרה.

ביצוע ותקנות

חתומים

דוד בן-גוריון, ראש הממשלה
פנחס רוזן, שר המשפטים
יצחק בן-צבי, נשיא המדינה

מסמך המקור באתר הכנסת

חוקי א"י, כרך ב', פרק ע"ב, עמ' 788. ↩
חוקי א"י, כרך ב', פרק ע"ג, עמ' 792. ↩
חוקי א"י, כרך ב', פרק קי"ח, עמ' 1220. ↩
חוקי א"י, כרך ג', עמ' 2459. ↩

1. בחוק זה –

2. לא ייאכף בישראל פסק-חוץ אלא לפי חוק זה.

3. בית משפט בישראל רשאי להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה:

(1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו;​

(2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור;​

(3) תכנו של הפסק אינו סותר דיני מדינת ישראל או תקנת הציבור בישראל;​

(4) הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן.​

4.

(א) פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם ניתן במדינה שלפי דיניה אין אוכפים פסקים של בתי המשפט בישראל.​

(ב) על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה רשאי בית המשפט לאכוף פסק-חוץ, אף כשלא נתקיימה הדדיות כאמור בסעיף קטן (א).​

6. פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם הוכח לבית המשפט אחד מאלה:

(1) הפסק הושג במרמה;​

(2) האפשרות שניתנה לנתבע לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק לא היתה, לדעת בית המשפט, סבירה;​

(3) הפסק ניתן על ידי בית משפט שלא היה מוסמך לתתו;​

(4) הפסק נוגד פסק דין אחר שניתן באותו ענין בין אותם בעלי דין ושעודנו בר-תוקף;​

(5) בעת הגשת התביעה בבית המשפט במדינה הזרה היה משפט תלוי ועומד, באותו ענין ובין אותם בעלי דין, בפני בית משפט או בית דין בישראל.​

7. פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם אכיפתו עלולה לפגוע בריבונותה של ישראל או בבטחונה.

9. לבית המשפט המחוזי בירושלים הסמכות הייחודית להכריז פסק-חוץ אכיף.

10. פסק-חוץ שהוכרז אכיף, דינו לענין הוצאה לפועל כדין פסק שניתן כדין בישראל.

11. אגב דיון בענין הנמצא בסמכותו רשאי בית משפט או בית דין בישראל להכיר בפסק-חוץ, לצורך אותו ענין, אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן.

12. בטלים

(1) פקודת פסקי דין (איכוף-גומלין)1;​

(2) פקודת פסקי דין (איכוף גומלין – מצרים)2;​

(3) פקודת תעודות קיום צוואות (מבריטניה וממושבות בריטיות)3;​

(4) תקנות פסקי דין נכריים, 19284.​

חתומים​

Sidenotes​

Footnotes​

(1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו;

(2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור;

(3) תכנו של הפסק אינו סותר דיני מדינת ישראל או תקנת הציבור בישראל;

(4) הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן.

(א) פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם ניתן במדינה שלפי דיניה אין אוכפים פסקים של בתי המשפט בישראל.

(ב) על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה רשאי בית המשפט לאכוף פסק-חוץ, אף כשלא נתקיימה הדדיות כאמור בסעיף קטן (א).

(1) הפסק הושג במרמה;

(2) האפשרות שניתנה לנתבע לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק לא היתה, לדעת בית המשפט, סבירה;

(3) הפסק ניתן על ידי בית משפט שלא היה מוסמך לתתו;

(4) הפסק נוגד פסק דין אחר שניתן באותו ענין בין אותם בעלי דין ושעודנו בר-תוקף;

(5) בעת הגשת התביעה בבית המשפט במדינה הזרה היה משפט תלוי ועומד, באותו ענין ובין אותם בעלי דין, בפני בית משפט או בית דין בישראל.

(1) פקודת פסקי דין (איכוף-גומלין)¹;

(2) פקודת פסקי דין (איכוף גומלין – מצרים)²;

(3) פקודת תעודות קיום צוואות (מבריטניה וממושבות בריטיות)³;

(4) תקנות פסקי דין נכריים, 1928⁴.

חתומים

Sidenotes

Footnotes