1973משפט אזרחישר הפניםתקף
חוק השבת אבידה, תשל"ג-19731
1. בחוק זה –
הגדרות
- "אבידה" – מיטלטלין שאבדו לבעליהם, או שבנסיבות העניין יש להניח שיצאו משליטתם;
- "בעל", לגבי אבידה – לרבות מי שזכאי להחזיק בה.
2.
חובת המוצא
(א) המוצא אבידה ונוטלה (להלן – המוצא) חייב להשיבה לבעלה או להודיע עליה בהקדם למשטרה, זולת אם בנסיבות העניין יש להניח שבעל האבידה התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה.
(ב) הודיע המוצא למשטרה, רשאי הוא למסור לה את האבידה והוא חייב לעשות כן אם היא דרשה זאת ממנו.
3. המוצא אבידה ברשותו של אדם אחר חייב להודיע עליה לבעל הרשות ולמסרה לו לפי דרישתו; קיבל בעל הרשות את האבידה לידו, יראו אותו כמוצא.
אבידה שנמצאת ברשות הזולת
4.
אבידה שלא נתגלה בעלה
(א) קיים המוצא הוראות סעיף 2 ולא נתגלה בעל האבידה תוך ארבעה חדשים, יראו כאילו התייאש ממנה והמוצא יהיה לבעל האבידה; התקופה האמורה תתחיל מהיום שהודיע למשטרה על האבידה, ואם לא היה עליו להודיע כאמור בסעיף 2 (א) – מיום מציאתה.
(ב) לא קיים המוצא הוראות סעיף 2 ולא נתגלה בעל האבידה תוך ארבעה חדשים לאחר שנודע למשטרה על מציאת האבידה, יראו כאילו התייאש ממנה והמדינה תהיה לבעלת האבידה; והוא הדין אם המוצא מסר את האבידה למשטרה והיה לבעלה לפי סעיף קטן (א) אך לא דרש אותה תוך חדשיים לאחר שהיה לבעל כאמור.
(ג) שר המשטרה רשאי, בהתייעצות עם שר המשפטים, לקבוע בתקנות שעל אבידות יקרות ערך, או שניתן להניח שהן בעלות ערך רגשי מיוחד לבעליהן, ועל סוגים מיוחדים אחרים של אבידות, לא יחולו הוראות סעיף זה או שיחולו בהארכת התקופות האמורות בו או בשינויים אחרים שנקבעו בתקנות.
5. זכה המוצא או המדינה באבידה לפי סעיף 4, זכאי בעלה הקודם, תוך שנה לאחר הזכיה, לפדותה מהזוכה, או ממי שרכש אותה מן הזוכה שלא בתמורה, בתשלום שוויה בזמן הפדיון, זולת אם חל בה שינוי של ממש.
פדיון האבידה
6.
מכירת האבידה
(א) אבידה שהיא נכס שעלול להתקלקל או לאבד שיעור ניכר משוויו, או שהוצאות שמירתו אינן סבירות לעומת שוויו, או אבידה שהיא בעל חיים, רשאי המוצא למכרה בדרך סבירה, וכן רשאית לעשות המשטרה, אם האבידה נמסרה לה.
(ב) המוצא לא ימכור את האבידה כאמור אלא לאחר שהודיע על כך למשטרה זמן סביר מראש והמשטרה לא דרשה למסור לה את האבידה.
(ג) נמכרה האבידה, יבוא, לעניין חוק זה, הפדיון במקומה.
7.
נכס שהוזנח
(א) נכס שהופקד או הושאר במוסד שבו מתאכסנים, מאושפזים או מבקרים בני אדם, או במקום כיוצא באלה, ולא נדרש תוך חדשיים מהיום שהושאר או מתום תקופת ההפקדה, יראוהו כאבידה ואת בעל המוסד או המקום – כמוצא.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) אין בהן כדי לגרוע מתנאי הפקדה.
8. מיטלטלין של אדם שעקבותיו נעלמו, או שנפטר ויורשיו אינם ידועים, והאפוטרופוס הכללי או אדם אחר המוסמך לכך לא קיבלם לידו, יחולו עליהם סעיפים 2 ו-6 בשינויים המחוייבים.
נכס של נעדר
9. מי שאינו מקיים את המוטל עליו לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חדשים או קנס 2,000 לירות.
עבירות
10. שר המשטרה רשאי, בהסכמת שר הפנים, לאצול את תפקידי המשטרה וסמכויותיה לפי חוק זה לרשות מקומית שהסכימה לכך; אצילה זו יכול שתהיה מוגבלת או מותנית.
אצילת תפקידים וסמכויות
11. שר המשטרה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהתייעצות עם שר המשפטים, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו, ובין השאר לקבוע בהן –
ביצוע ותקנות
(1) מה יעשו המשטרה או הרשות המקומית באבידות שנמסרו להם;
(2) מה ייעשה באבידה שהמדינה היתה לבעלה ובפדיון ממכירתה;
(3) מה ייעשה בסוגי אבידות שהוראות סעיף 4 (א) ו-(ב) אינן חלות עליהם;
(4) מה ייעשה בנכסים האמורים בסעיף 8.
12. הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון.
תחולה
13. בטלים –
ביטולים
(1) סעיף 770 למג'לה;
(2) סעיף 94 (6) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-19712.
14. תחילתו של חוק זה ביום ג' באלול תשל"ג (31 באוגוסט 1973).
תחילה
חתומים
- גולדה מאיר, ראש הממשלה
- שלמה הלל, שר המשטרה
- אפרים קציר, נשיא המדינה
Sidenotes
- הגדרות
- חובת המוצא
- אבידה שנמצאת ברשות הזולת
- אבידה שלא נתגלה בעלה
- פדיון האבידה
- מכירת האבידה
- נכס שהוזנח
- נכס של נעדר
- עבירות
- אצילת תפקידים וסמכויות
- ביצוע ותקנות
- תחולה
- ביטולים
- תחילה